<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנניה בן עקשיה</h1>
<h2>דף כג:</h2>
גרס' בשלהי מס' מכות א"ר חנניה בן עקשיה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצות. הכל מפרשים שמצות הרבה אפילו לא נצטוו זהירין יהיו ישראל שלא לאוכלן כגון אכילת שרצים אם אוכל נמלה או פיטיתא שכמה לאוין עליהן [ט"ז ע"ב] אפילו אם לא נכתבו לא יהיו עושין אלא לכך נכתבו שאעפ"י שקצה בהן הנפש הואיל ובדלין מהן מ"מ מקבלין שכר, והיינו דומיא דר' שמעון בר' דדרש ומה אם הדם שנפשו של אדם חתה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר דברים שנפשו של אדם חומדתן על אחת כמה וכמה. ומיהו בספרי [ראה, פ' ע"ו] תניא רק חזק לבלתי אכול הדם ר' יהודא אומר מלמד שהיו ישראל שטופים בדם קודם מ"ת יכול אף משקבלו אותה בשמחה מהר סיני אמר ר' שמעון בן עזאי והלא ג' מצות עשה בתורה כיוצא בזה לומר לך מה הדם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירן הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה. ונ"ל פי' רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להן תורה ומצות, הזיכוי הוא ריבוי תורה, כגון ההיא דאילו טריפות [חולין ס"ו ע"ב] ואיתא בפ' בא סימן במס' נידה [נ"א ע"ב] כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש לו סנפיר ואין לו קשקשת ובגמרא שקיל וטרי מכדי אנן אקשקשת סמכינן ונכתוב רחמנא קשקשת ולא נכתוב סנפיר א"ר אבהו וכן תנא דבי ר' ישמעאל כדי להגדיל תורה ויאדיר, כההיא מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא שכשישראל קורין בתורה והוגין בה מקבלין עליה שכר על כל תיבה ותיבה ועל כל אות ואות להוגין בה לשמה, כדתנא דבי [אליהו] זכור לטוב אפילו ישב אדם ויקרא כל היום ותמנע היתה פלגש קיים והגית. וריבוי מצות נמי הוא הזיכוי, לפי שכמה בני אדם אין בהן כח לקיים הכל וכמה שמצוה אחת בידם שזוכים בה כגון יוסף מוקיר שבי [שבת קי"ט ע"א], וכן ההיא דמנחות פ' התכלת [מ"ד ע"א] שהיה זהיר במצות ציצית, וכאלישע בעל כנפים [שבת מ"ט ע"א] שהיה זהיר בתפילין וכר' זכאי שהאריך ימים על שהיה זהיר במצות קידוש היין כדאיתא במגילה פ' אחרון [כ"ז ע"ב] ועיין נמי בפירקא דחסידי [תענית כ"א ע"ב] דמשום דההוא דהוה מרא וזבילא לקבורה לא הוה בשבבותיה דבירתא וכן ההיא איתתא דהות מחממא תנורא ומשילה לשבבתא לא הות מלקתא בשבבותא וכמה כעניין הזה מצות שקלין לקיימן נצטוו ישראל כדי לזכותן לעה"ב, שאם לא נצטוו לא מקבלין עליהן שכר. ובפ' כל כתבי הקודש [שבת קי"ט ע"א] בעא מיניה ר' מר' ישמעאל בר' יוסי עשירים שבארץ ישראל במאי הן זוכין א"ל בשביל שמעשרין ושבבבל בשביל שמכבד' את התורה ושבשאר ארצות [בשביל] שמכבדין את השבת. וגרסי' בברכות [י"ג ע"ב] כל המאריכין באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, וכן המשלים פרשיותיו עם הציבור [שם ח' ע"ב], וכמה וכמה כעניין זה כגון ביקור חולים ולווית הדרך שאין שיעור למצותן היינו רצה הקב"ה לזכות את ישראל שאפילו מצוה אחת שאדם אדוק וזהיר בה זוכה בה לחיי העולם [הבא] שהרי שקל הכתוב שלוח הקן הקל ככיבוד אב ואם למען ייטב לך בעולם הזה והארכת ימים לעולם שכולו ארוך וכולו יום וכולו טוב.
